והנה, יש עוד בחינת הארה -

המאירה לתלמידיו, -

אחרי הסתלקות הצדיק, רק שאינה מתלבשת בתוך מוחם

ממש כראשונה, -

כמו ההארה הראשונה המאירה לתלמידים מרוחו של הצדיק, הבאה בפנימיות במדות אמונה, יראה ואהבה של התלמיד, ואילו ההארה השניה איננה מתלבשת בפנימיות, רק מאירה עליהם מלמעלה, -

בבחינת "מקיף", שכן היא למעלה מעלה ממדריגתם, והיא מעלית רוחו ונשמתו -

של הצדיק, למקור חצבו, -

למקור שממנו באות הנשמה והרוח, דהינו ל"חקל תפוחין קדישין", -

ל"מלכות דאצילות", מקור הנשמות, הנקראת שדה של "תפוחין קדישין", ועל ידי זה -

שהנשמה עולה שם, נעשה שם יחוד, -

ש"מלכות" מתייחדת עם מה שלמעלה ממנה, על ידי העלאת "מין נוקבין" -

התעוררות של אלקות, מכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו, -

כפי שיסביר להלן בסימן כ"ח, שכל יגיעתו של האדם מה שעבדה נפשו במשך ימי חייו ו"פעל" למעלה, אשר במשך ימי חייו היה זה באופן של העלם והסתר - הרי זה מתגלה ומאיר בשעת הפטירה וההסתלקות, ונזרעו ב"חקל תפוחין קדישין" -

במקור הנשמה, אורות עליונים מאד, לעומת -

ועל ידי אורות תחתונים, -

שבאו מהצדיק, אשר הם תורתו ועבודתו. -

הרי שעל ידי תורתו ועבודתו נזרעו למעלה אורות נעלים ביותר, והם מתגלים ונמשכים למטה בשעת פטירתו והסתלקותו, והארת אורות עליונים אלו מאירה על כל תלמידיו, שנעשו עובדי ה' על ידי תורתו ועבודתו. -

הרי בשעה שהאורות העליונים מתורתו ועבודתו של הצדיק מתגלים, הם מאירים על כל התלמידים שנעשו על ידי התורה והעבודה עובדי ה', והארה זו ש -

מאירה עליהם מלמעלה, -

למרות שהיא בבחינת "מקיף", מכנסת בלבם הרהורי תשובה ומעשים טובים, וכל המעשים טובים הנולדים -

ונוצרים, מהארה זו שמאירה מאורות הזרועים בשדה -

של "חקל תפוחין קדישין", הנזכר לעיל - נקרא "גדולי גדולין". -

שכן, האורות עצמם הם הרי "גידולין" מזריעתו של הצדיק, והמעשים הטובים הבאים מההארה של האורות הם "גידולי גידולין", והארה זו היא בהעלם והסתר גדול , כמו שמש המאיר לכוכבים מתחת לארץ, כדאיתא -

כפי המובא בתיקונים

על משה רבנו עליו השלום, שאחר פטירתו מתפשטת הארתו בכל דרא ודרא -

דור ודור, לשישים רבוא נשמות, -

לשש מאות אלף נשמות, שהן שרשים שכל שאר הנשמות הן ניצוצות מנשמות שרשיות אלו, כפי שהוסבר בפרק ל"ז בחלק ראשון של ספר ה"תניא", כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים: -